דף הבית | אודות | צור קשר

 


 זקוק לעזרה?

צור קשר

שם מלא:

טלפון:
דוא"ל:
 

מהמדיה

כתבה על דני רון






 

 

 


בתיה מלמד עיתון לאישה

רוצה לקבל מידע
על אורח חיים בריא?

הרשם עכשיו לניוזלטר 
של מרכז אדיב

דוא"ל

שם   

 

שני מחברי הספר ד"ר סיימון סינג ופרופ' אדזארד ארנסט שמו למטרה להכריע אחת ולתמיד את הויכוח הטעון, לגבי האפקטיביות והלגיטימיות של עולם הרפואה המשלימה, תוך שהם מצהירים שוב ושוב על היותם אובייקטיבים.

כמה מילים על הספר "ריפוי או פיתוי?".


שני מחברי הספר ד"ר סיימון סינג ופרופ' אדזארד ארנסט שמו למטרה להכריע אחת ולתמיד את הויכוח הטעון, לגבי האפקטיביות והלגיטימיות של עולם הרפואה המשלימה, תוך שהם מצהירים שוב ושוב על היותם אובייקטיבים. ההתרשמות שלי לאורך קריאת הספר, שתוך הצגת הסקירות המפורטות חסרה בהם ההבנה הבסיסית של אותו עולם אלטרנטיבי ושל ההומאופתיה בפרט, אותם הם באים לבדוק.


קצת אירוני שהמחברים בחרו להקדיש את הספר ל"הוד מעלתו הנסיך מוויילס", לאור האהדה הגדולה שחשים רוב בני המלוכה הבריטית לרפואה המשלימה ובפרט לטיפול ההומאופתי. לפי פרסומים, רוב בני המלוכה כולל המלכה מטופלים ע"י הומאופתיה.

כבר מההקדמה ניתן לראות את הכיוון הביקורתי שבו נוקטים מחברי הספר. ביקורתיות לעיתים מרומזת ולעיתים פחות, שללא ספק יש לה תפקיד משמעותי ביצירת עניין ובקידום מכירות הספר.

בהקדמה מצויין שחל מהפך בשלהי המאה העשרים, מהפך שבו הרופא מוסר למטופל מידע בדבר הטיפול והחלופות האפשריות על יתרונותיהם וחסרונותיהם וזוכה ל "הסכמה מודעת מצד החולה". ובאותה נשימה המחבר מציין את המטפלים ברפואה המשלימה כלא משתפים את המטופלים בדי מידע...

כל מי שמצוי בנושא, יודע כי מידע חיוני זה על מרכיבי התרופות המערביות (ראה חיסונים וכו'), השפעתם (עוצמה, אופן פעולה, סיכונים, קיום נטייה להתמכרות ועוד) ובעיקר על עולם תופעות הלוואי, במקרים רבים - חלקי וחסר! בעוד שהכללת כל ענפי הטיפול ומגוון המטפלים ברפואה המשלימה כמקשה אחת, ברמת שיתוף נמוכה של מידע עם המטופלים, היא גורפת ובעייתית.


מחברי הספר מקדשים את "המדע", ואת המחקר המדעי ככלי בלעדי לשפוט מה אמת ומה לאו.


גם פה אנחנו לא תמימי דעות... מחקר לא יכול לשמש ככלי בלעדי, בוודאי שלא בכל תחום ונושא. מחקר מושפע מאופן הניסוח של "הנחת המחקר", אופן ניתוח התוצאות וכתיבת המסקנות, נתון להשפעת הגורמים המממנים, ויש לזכור שכלי המחקר מוגבלים ע"י פיתוחי השעה ומוגבלות

התפיסה החשיבתית.

אותו מחקר מדעי לעיתים משתווה לאדם המחפש חפץ באזור המואר ע"י פנס הרחוב, לאו דווקא משום שהוא שם בהכרח, אלא משום ששם יש אור. בהתאמה כלים מדעיים, אובייקטיבים ומוחלטים

ככול שיהיו בנושאים מסויימים, יכולים להיות מוגבלים בחקר נושאים שלא בטווח תפיסתם.

דוגמא לכך הוא טיפול בפריחה בעור באמצעות משחה (סטרואידלית או אחרת). העלמת הפריחה תחשב בעיני הרופא כהצלחה, בעוד שההומאופת, יחשוש שביטוי המחלה ש"נדחק פנימה", ישוב ויתבטא כעבור שבועות/ חודשים בתור סימפטום חמור יותר, כמו אסטמה.

עבור רופא העור, המקרה ירשם כהצלחה, בעוד שהילד ימשיך לתחנה הבאה אצל רופא מערכת הנשימה וכו'. מנקודת ראותי לא מדובר כאן בהצלחה, אלא במקרה של ילד שמצב בריאותו החמיר...


וכאן נמצאת הנקודה הקריטית - מה בדיוק המחקרים באים לבדוק?


האם האנטיביוטיקה מרפא באמת את המקור לדלקות החוזרות? האם האינהלציות את בעיות הנשימה? האם האופטלגין מביא ריפוי שורשי לכאבי הראש? ופרוזק, האם מרפא את הדיכאון?

בהסתכלות שטחית מאוד - התרופות הללו גרמו לסימפטומים להעלם (לפחות עד למחלה/ ההתקף הבא), הרופא כאמור, יציין בסיפוק את ההצלחה ויוציא מחקר תואם.

אך למעשה לא חל ריפוי של ממש, שכן שורש החולי לא עבר ריפוי וביטויי המחלה על פי רוב ישובו להופיע בהמשך באותו אופן או בביטויים חמורים יותר... דבר שלא מסתדר עם  החשיבה הרפואית. התרופות למעשה שימשו בחלקן כ"כיבוי שרפות" או כסוג של "תחזוקה כימית". ממש כפי שאדם הנוסע ברכב יסיר את נורת האזהרה המתריעה על התחממות המנוע, ואז ישוב להסתכל על לוח המחוונים ויחשוב שהכול כשורה.

* לציין שיש חשיבות לשימוש ב"תחזוקה" וב"כיבוי השרפות" בבמצבים שונים ופרט במקרי חירום, אולם אין זה במקום ריפוי החולי מהשורש.


למעשה אם נחשוב על זה, רוב המרכיבים בחיינו לא ניתנים למדידה וכימות: רגשות (כעס, שמחה, אהבה), תחושות, אמונות (להלן מיליארדים המאמינים בקיום ישות עליונה), מהות קשרים (בני זוג, הורים לילדם וכו'), מושגים כמו נשמה, אינטואיציה ועוד ועוד -  כל אלו אינם ברי הוכחה מדעית,  האם עובדה זו מבטלת את קיומם?

דווקא הדברים ה"לא מדידים" וה"לא מחקריים" הם מרכיבים מרכזיים בקביעת איכות החיים שלנו.

האם תסכול וחסר סיפוק ממושך, קושי בלפתח קשרים אינטימיים ומשמעותיים, תפיסה עצמית שלילית, תחושות יאוש, חוסר משמעות ואף ביקורת עצמית חזקה - אינם מוגדים כחוסר בריאות?

לא רק שהם פוגעים באיכות, בשמחת החיים ולא פעם בתפקוד, אלא שהם עלולים להתפתח בעתיד ל"תסמינים מדידים" יותר שיזכו את האדם בהתיחסות של חולה.

ריפוי אמיתי חייב להיטיב משמעותית (ואף לשאוף לרפא) עם אלה, במקביל לריפוי הסימפטומים "המדידים".


לצד ההצלחות הגדולות בדמות מחקרים מקדמים ואף פורצי דרך, קיימים בעייתיות רבה בהליך המחקרי והשלכותיו, שלא הופיעו בספר. בעייתיות שפוגעת ב"חקר האמת" שהם אמורים ליצג.

פרופ' מאיר ברזיס, מהאוניברסיטה העברית התריע כבר ב 2002, בכתבה שפורסמה בעיתונות,

על רמת מעורבות חברות התרופות במימון מחקרים (כ 70% מהם) ו"בקידום מוצריהם". וכן ציין 

את המגמה הקיימת של הסתרת פרסום מחקרים שלא הביאו תוצאות רצויות.

מוגבלות המחקרים מתבטאת גם בכך שחלק מהתרופות שעברו את כל מסלול הבדיקות הקפדני (כולל אישורי FDA), נמצאו זמן קצר לאחר אישורן כרעילות/ מסרטנות/ פוגעות ואסורות לשימוש.  יש לזכור שחלק מהתרופות, אף עוברות הליכי אישור מזורזים כדי להחיש הפצתם בשוק, דבר שיכול לחשוף אותן לסיכוני טעות גדולים יותר.

ראה תרופה כמו ויוקס שעלתה על המדף בפרסומים מבטיחים והורדה בבהילות זמן קצר אחרי, מלווה בשובל תביעות נפגעים. תרופות פסיכיאטריות כולל ריטלין שעם הזמן החולף חוייבו להוסיף  עוד ועוד אזהרות והגבלות על השימוש בהן.

קיימות מוגבלות ובעיתיות רבות נוספות שהמאמר קצר מלפרט, כאלו שהאדם הפשוט ואף הרופא הממוצע יתקשו להבחין בהם. קבוצות נבדקים וביקורת שלא מייצגים את כלל האוכלוסיה, תופעות לוואי משמעותיות שלא מדווחות ועוד.

* לציין שמחקרים מכובדים, בדוקים וראויים נמצאו סותרים מחקרים אחרים שאף הם נחשבים למכובדים, בדוקים וראויים. אחת הדוגמאות האחרונות היא המחקרים הסותרים על מתן הורמונים לנשים לאחר גיל המעבר, סתירה שגרמה לזעזוע בקרב מיליוני נשים בעולם.


ובכלל קל למחברים להתייחס בספר בביטול לשיטות הרפואה הקונבנציונלית ששלטו לפני 200-300 שנה, בימיו של האנמן, שנחשב כאבי ההומאופתיה (שיצא נחרצות כנגדם ובהמשך פרש מהרפואה). רפואה המכונה בפיהם "רפואה הרואית", שמן הסתם היתה בטוחה בצידקת דרכה ובשיטותיה, תוך שהתמקדה בהקזות דם חוזרות, טיהורי מעיים, הקאות וכו'. ייתכן בעתיד אף מחברי ספר זה או דומיהם, יתבוננו באופן שונה על חלק מהשיטות והתפיסות הנהוגות היום. 

במבוא המחבר מציין סקרים שמראים שבמדינות רבות, למעלה ממחצית האוכלוסיה משתמשת ברפואה אלטרנטיבית, מה שהופך אותה לתחום עם הצמיחה המהירה ביותר מבחינת ההוצאות הרפואיות. ההצלחה המטאורית של הרפואה המשלימה בקרב האוכלוסיה, היא התשובה לסימן השאלה "ריפוי או פיתוי?" שהעמידו מחברי ספר זה.

כמו במרפאה בה אני מטפל, אנשים לא יוציאו את מיטב כספם, יתמידו לאורך חודשים ואף לעיתים שנים, יביאו את בני משפחותיהם ואת יקיריהם בהמוניהם, אלמלא הבינו את עומק ועוצמת הטיפול וחוו את נפלאות הריפוי. ריפוי של תחלואי גוף, רגש ושכל.



לגבי הההתייחסות להומאופתיה.


כהומאופת בחרתי להגיב בהרחבה לפרק שהוקדש להומאופתיה.

כמו תמיד, גם בספר זה, ההומאופתיה כצפוי מושכת אש יותר מכל שיטה אחרת, בעיקר כי בתפיסתה קיימים אלמנטים הפוכים ואף מנוגדים לאלו של הרפואה המערבית.

כבר במשפטים הראשונים בפרק המחבר חושף את הפער הגדול בין התפיסות. ההומאופתיה לא מטפלת בהעלמת הסימפטומים (שהם עיקר ההתמקדות ברפואה המערבית) אלא באדם כמכלול, דבר בסיסי שלא הובן כראוי ע"י המחברים.

* בסקירה הנרחבת אודות ההיסטוריה של ההומאופתיה, קיימים אי דיוקים וטעויות (מרגיזות) שבאים לחזק את שלילת ההומאופתיה ואופן הכנת התרופות ההומאופתיות (רמדיס). מחברי הספר אף מייחסים להומאופתים שימוש בשיטות שונות (כגון שימוש במטוטלת) שאינן קשורים כלל ועיקר להומאופתיה, ומתמקדים בהם כחלק מחיזוק הטלת הספק בהומאופתיה.

* לגבי הטענה הישנה של דימיון ההומאופתיה לפלסבו. מעבר למחקרים הקיימים הסותרים טענה זו, קיימת השפעה משמעותית על בע"ח, תינוקות ואף חסרי הכרה שלא מושפעים מאפקט זה.

כמו כן בעוד שאפקט הפלצבו מביא להקלה ראשונית, התרופות הומאופתיות על פי רוב גורמות להחרפה (קלה) ראשונית שלאחריה הטבה ושיפור מתמשכים.

אי הבנת מושגים ותפיסות ההומאופתיה, יכולות ללמד על מוגבלות האדם המתקשה להבין ולאו דווקא על חסרונות השיטה. המחברים חוזרים ומציינים את אי הבנתם כיצד "תדר" החומרים שנמהלו

יכול להשפיע על האדם, ומציינים בניסוחים שונים שהדבר "אינו מבוסס על שום מושגים מתקבלים מבחינה ביולוגית". מאי הבנה בסיסית זו נגזרת ההתייחסות הביקורתית הכללית להומאופתיה, שלא יכולה לבחון את הדברים בעיניים נקיות ואובייקטיביות.


המחברים מתעלמים ממחקרים רבים (כולל קליניים ומדעיים) המדגימים את יעילות ההומאופתיה  ובו בעת מתעקשים לחזור שוב ושוב על השיטות שלהם בבדיקת יעילות ההומאופתיה, כשהם מונעים מחוסר היכולת להבין את אופן פעולתה. לדוגמא מתעקשים לדבוק במחקרים בהם נותנים לקבוצת הנבדקים תרופה הומאופתית אחת על מנת לבדוק את יעילותה ממש באותו האופן שרופא יבדוק יעילות תרופה מערבית, זאת בעוד שהצלחת ההומאופתיה היא בהתאמה אנדיבידואלית של התרופה ההומאפתית לאדם ולא במתן גורף.

השיא בא לידי ביטוי בפרסום המוטעה והמגמתי (לדעתי ולדעת רבים) שפורסם ב 2005 בעיתון  Lancet, אותו המחברים מציינים בספרם. פרסום שהתבסס על עבודה סטטיסטית שבחנה מספר מחקרים שבודדו על הומאופתיה. סטטיסטיקה שאמורה היתה להנחית מכה על הומאופתיה ולהכריע אותה, אך הדבר לא צלח בידה והדיה נעלמו כפי שהופיעו.

אני מודע לחסרונות הרפואה האלטרנטיבית/ המשלימה, בעיקר בחוסר הפיקוח וההסדרה של מקצועות אלו. יוצא שבישראל כל אדם יכול להצהיר על עצמו כמטפל כזה או אחר, לפתוח מרפאה ולטפל באנשים גם ללא הכשרה מתאימה, דבר שיכול לגרום פגיעה ועוגמת נפש לפונים לטיפול

ולכלל העוסקים ברפואה המשלימה. לצורך זה הוקמו אגודות מוסדרות... אך עוד רבה העשייה.


בעיני- הטיפול ההומאופתי, קשה מעבודת הרופא הממוצע בקהילה. בעוד שהמפגש עם הרופא שנמשך בממוצע מספר דקות, מסתכם לרוב באיסוף פרטי המחלה והתאמת תרופה מתוך פרוטוקולים מובנים. במפגש ההומאופתי שנמשך 1.5-2 שעות, המטפל מתמקד בהבנת המטופל ושורש החולי לעומק, והתאמת תרופה הומאופתית מדויקת ומינון נכון מתוך אלפים קיימות.

הדבר  דורש הרבה ניסיון, ידע ויכולות גבוהות. ומכאן החשיבות הגדולה בבחירת ההומאופת הן

עבור המחפשים מרפא ומזור והן עבור סוקרי המחקרים.

שכן לא כל אדם שמתהדר בשם הומאופת הוא כזה, ולא כל מחקר שמתיימר לחקור את הנושא, מצליח להגיע לדבר האמיתי.


אינני אנטי רפואה מערבית/ קונבנציונלית, רחוק מכך, גדלתי בה ואני מודע לחשיבותה וחיוניותה הרבה (על שיטות המחקר ותוצאות מחקריה) אך גם לחסרונותיה.

כרופא והומאופת אני מודע לחשיבות של שילוב חכם ואחראי של ייתרונות עולם הרפואה המשלימה עם אלו של הרפואה הקונבנציולית למען טובת המטופלים. מסכים עם המחבר בדבר איסור שינוי או הפסקת מינוני תרופות מערביות ללא מעורבות רופא.

גם אני כמותו, רואה חשיבות רבה לזמינות מידע אמיתי ואמין, כדי שהמטופלים יוכלו להגיע להחלטה מושכלת. "החלטה המבוססת על מידע טובה אלפי מונים מזו המבוססת על חוסר מידע ופחד".

וכפי שאני טוען - ספר זה לא מביא את האמת הנדרשת, אותה הוא מייחל להביא.


לסיכום - אצטט מהספר:


"בעשורים האחרונים ההומאופתיה נהפכה לאחת מצורת הרפואה האלטרנטיבית הפופולרית ביותר, בצרפת מספר המטופלים בשיטה זו עלה מ 16 אחוזים ל 36 אחוזים בשנים 1982-1992, בבלגיה למעלה ממחצית מהאוכלוסיה מסתמכת בדרך קבע על תרופות הומאופתיות... בפנקסה של הפקולטה להומאופתיה בבריטניה רשומים למעלה מ 1,400 רופאים... המספר הרב ביותר של מטפלים נמצא בהודו, שיש בה 300,000 הומאופתים מוסמכים, 182 קולג'ים ו 300 בתי חולים הומאופתים... המכירות השנתיות צמחו פי חמישה מ 300 מיליון דולר ב 1987 ל 1.5 מיליארד דולר בשנת 2000".

"עם מטפלים רבים כל כך והצלחה מסחרית גדולה כזו, יהיה הגיוני להניח שההומאופתיה חייבת להיות יעילה, בסופו של דבר, מדוע שמיליוני אנשים, משכילים וחסרי השכלה, עשירים ועניים,  במזרח ובמערב- יסמכו עליה? "


על זה נאמר "המספרים מדברים בעד עצמם"... בפרט שמדובר על "מוצר צריכה" שמחייב הוצאה  של כסף, זמן ואנרגיה מתוך בחירה חופשית. אלמלא היה בעל ערך גדול ומשמעותי עבור האנשים, היה ביקושו נמוג במהירות.

בישראל כמו בכל העולם מטופלים בהצלחה מגוון גדול של אנשים: מגיל רך עד לזקנה, נשים בהיריון, מניקות, אנשים מאמינים ואנשים ספקנים, סובלים ממחלות כרוניות או אקוטיות (חריפות), אלו שטופלו / מטופלים ברפואה מערבית ואלו שלא, אנשים עם מחלות וקשיים פיזיים ונפשיים.

במרפאות פרטיות, מרפאות קופות החולים ואף בבתי החולים מטפלים ביותר ויותר אנשים המחפשים מזור וריפוי שונה (או בנוסף) לזה שהרפואה המערבית מציעה להם. טיפול שלא מתמקד ב "כיבוי שרפות" של הסימפטומים, עם תופעות לוואי בצידם, אלא יפעל לרפא את המחלה בע"ה מהשורש. להחזיר לבריאות אמיתית. בריאות שלמה של הגוף והנפש.

הצלחה גורפת זו של הרפואה המשלימה ובעיקר של ההומאופתיה, היא התשובה המוחצת לשאלת הספק החוזרת ועולה.


מאחל לכולנו בריאות שלמה וחג שמח

ד"ר בועז רון

רופא M.D והומאופת  RCHom.

מנהל רפואי - מרכז אדיב.




 

כל הזכויות שמורות © למרכז אדיב להומאופתיה קלאסית

טיפול בדיכאון, אוטיזם


 

Ez WebSite